<h1>סימני התרומה לסימן ס"א</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
דגים שעלו בקערה דאמרן מותר לאוכלן בכותח משום דהוי נ"ט בר נ"ט. פירש הר' יהודה חתן רש"י דוקא כי עלו בקדרה רותחת. אבל נתבשלו אסור דעיקר הטעם נפלט מן הכלי להאי פירושא אתי שפיר הא דאמרינן (ל') פ' כל שעה אין טשין את התנו' באלי' ואם טש כל הפת אסור' אפי' לאכול עם בשר פן יאכלנו עם חלב עד (שיוסר) [שיוסק] עוד התנור. והשתא אמאי צריך היסק תסגי בקינוח שמנונית הניכר ואי משום טעם שמנונית הבלוע שרי משום דהוי נותן טעם בר נ"ט חד בתנור ומש' בפת ואכתי היתר הוא אלא ודאי נתבשלו לא. וי"א דשמנונית אין יכול לקנח היטב שלא ישאר קצת בעין. וקשי' מהא דאמרי' (ע"ו) שלהי ע"ז בכל יום ויום נעשה געול לחברו. ומפ' התם גבי השפוד והאסכלא של קדשים מגעילן בחמין דאם בשל בה שלמים האידנא יבשל בה שלמים גם מחר. והשתא הלא מביא קדשים לידי פגול שלמי' דלמחר לא יוכל לאוכלן בלילה שאחרי כן מפני שלמים דהאידנא שבלוע בהם שאז כלה זמנם. וא"כ ממעט זמן אכילתו ואם נאמר דאפי' בנתבשלו שייך נ"ט בר נ"ט אתי שפיר. מיהו לא קשיא ולא מידי דהתם מיירי במין במינו דמדאורייתא ברובא בטיל ובכלי המקדש לא רצו חכמים להחמיר. תדע דהתם נמי מפ' דכי מבשל בה חטאת השתא מבשל בה שלמים לאלתר. ואמאי הלא השלמים מיד נאסרים לזר מפני בליעת החטאת ואין מביאין קדשים לידי פסול ולא שייך נ"ט בר נ"ט כי אם במקום שיש שני נותני טעם של היתר תחלה אלא ודאי דוקא במין במינו מיירי התם בשר בבשר דמן התורה בטל ברוב והקלו גבי מקדש. מיהו במסקנא פריך דעדיפא מינה אי הכי הגעלה נמי לא ליבעי כל זה דקדק מורי רבי'. ועוד פי' דאפי' כי נמי נימא נתבשלו לאו היינו לצלי. דוקא דליכא מים אבל נתבשלו במים הטעם מתפשט במים ולכך היכא דאיכא מים שרי דאיכא ג' נותני טעם של היתר. אם כן ביצים שנתבשלו במחבת חולבת בת יומא מותרי' לתתם במולייתא שקורין פשטיד"א או אפכא. וכן ירקות ששלקן במחבת חולבת שהיתה נקיה מחלב מותר לתתה בתבשיל של בשר או אפכ'. וכן קטנית שבשל בקדירה שהיתה תחלה בהחלב ועתה אין בה מותר לאוכלן בקערות של בשר או אפכא ואפילו המחבת והקדירה בת יומן הכל מותר כמו דגים שעלו בקערה שהיה בה בשר מותרין לאוכלן בכותח שהיא של חלב ואפי' נאמר עלו דוקא מותר ולא נצלו. אבל נתבשלו מותר שהטעם הראשון מתפשט במים ואיכא ג' נותני טעם של ראשון במחבת ומשם במים ומשם בביצים ואכתי היתר הוא. וכן קערות שאכלו בהן רוטב רותח של בשר היום והודחו במים רותחים במחבת חולבת שאינה בת יומא הקערו' פשיטא שמותרי' שלא קלטו רק טעם חלב מכלי שאינו בן יומו שהוא לפגם אבל המחב' נמי מותרת לבשל בה חלב עוד. משום ג' נ"ט בר נ"ט מן הבשר בקערה ומשם במים ומן המים במחבת ואכתי היתר הוא כיון שאינה בת יומא. ודוקא כשהקערות מקונחות שאין מלוכלכות מן המרק של בשר קודם שהודחו במחבת דאז ליכא רק פליטת טעם של היתר וכן הדין אם הוא אפכא קערות חולבות בנות יומן והן מקונחות מחלב והדיחן במחבת (שהיתה) [שאינה] בת יומא מבשר ומכל מקום יש לחוש לפי שהביצים והקערות והירק והקטנית נוגעות למחבת ומן המחבת גופא נכנס הטעם בביצים ובקערות ולא מן המים א"כ אין כאן רק שני נותני טעם ואמר נצלו לא. מיהו כיון דאיכא מים בכלי רוב הטעם מתפשט במים ושרי. ואם כן גם המחבת חולבת היא בת יומא כמו הקערות של בשר הן בני יומן פשיטא דהכל אסור דטעם אותן קערות של בשר נפלט במים. וטעם המחבת של חלב נפלט במים אם כן מיד נאסרו המים משום בשר וחלב שבהן. וכי חזרו ונבלעו במחבת וקערות אסרו הכל. ועוד צריך ליזהר שלא יאפו עוגה קטנה בצד פשטיד"א פן יאכל העוגה בחלב כדאמרי' אין טשין את התנור באליה ולא בצד פלדון פן יאכל העוגה עם בשר ואם אפה אסורה אותה עוגה לאכול אפי' במלח וכן תחת כלי ברזל או כלי חרס אסור לאפותן יחד אפי' לא יגעו זה עם זה דאזיל האי ומפטם להאי ואין להתיר מטעם דהוי נ"ט בר נ"ט חד בעיסה של פשטיד"א או של פלדון ומשם בעוגה. דשמא היינו דוקא פליטת טעם של כלי אבל מאוכל לאוכל הכל חשוב טעם אחד. ועוד דרוב פעמים השמנונית יוצא חוץ לפשטיד"א ונוגע בעיסה של עוגה. וגם אין להתיר משום דדבר הבלוע בחתיכה ממקום אחר אינו פולט ונבלע בחתיכה אחרת בלא מים כדפירש לעיל בהלכות טפת חלב דקאמר אם לא ניער וכסה מבלע בלע מפלט לא פליט דמכל מקום רוב פעמים השמנונית יוצא לחוץ או החלב מן הפלדון ונוגע לעוגה אותו ממשות עצמו. [התרומה סימנים ס'—ס"א]. דין קערות חולבות שהדיחן במחבת של בשר או אפכא דאם שניהם בני יומן הכל אסור ואם האחד אינו בן יומו וחברו בן יומו הכל מותר אפילו נאמר נותן טעם (בדנותן) [בר נותן טעם] דמותר (בלעו) [בעלו] דווקא אבל היכא דנתבשלו אסור הכא מותר דאיכא תלתא נותני טעם ע"י המים חד הבשר במחבת בת יומא ומן המחב' במים ומן הקערות במים ומן המים בקערות שאינן בני יומן שהוא היתר קצת וגם לא קבלו כי אם מטעם שני וכן הדין בקערות של בשר בנות יומן שהודחו במים רותחין בכלי ראשון עם קערות חולבות שאינן בני יומן דקוד' היו שנגעו במים ראשונים בתחלה זו לזו חמין אם כן איכא שלשה נותני טעם של היתר. וכן ביצים שנתבשלו במחבת חולבת מותרים לתת בפשטידא או איפכא אם נתבשלו במחבת של בשר מותר לתת בפלדין. וכן ירקות שנשלקו במחבת חולב' מותרין לתתן בתבשיל של בשר אפילו המחבת בת יומא וכן אפכא. וכן קטנית פולין או פוייש שבשל בקדירה חולבת מותר לערותן בקדירה של בשר אפילו לכתחלה ואפילו הקדירה (ו)בת יומא הכל מותר כמו דגים שעלו בקער' מותר לאכלן בכותח וה"מ כשהקערות אינן מלוכלכות בשיורי המאכל אז שייך היתר של נותן טעם ואם שניהם בני יומן הכל אסור דהמים נאסרים מחמת בשר של זה וחלב של זה וחוזר ונבלע בהן ואין כאן נותן טעם בר נותן טעם של היתר. ואסור לאפות עוגה קטנה בצד פשטידא או בצד פלדין כדאמרינן אין טשין את התנור באליה ואם אופ' תחת הכלי אפי' לא נגעו זה לזה אסור לאפות שתיהן יחד דאזיל האי ומפטם האי ואין להתיר משום נותן טעם בר נו"ט ולא משום דדבר הבלוע בחתיכ' זו ממקום אחר אינו פולט משם כי אם ע"י מים כמו דפרישי' לקמן גבי טפת חלב מ"מ פעמים ששמנונית הבשר יוצא חוץ לעיסה.
